בואו נשנה יחד את חוקי המשחק!

בצדק או שלא בצדק, הישראלים מתרעמים על הסכומים שהם נדרשים לשלם לחברות הסלולריות, הגורפות רווחי עתק מדי שנה. יש כאלה שהחליטו לעבור מקיטורים למעשים, ולהכריח את פלאפון, סלקום, אורנג' ומירס להנמיך את תעריפי זמן האוויר

מאת:דודו כהן 27 במאי 2005, י"ח באייר תשס"ה

הטלפון הסלולרי הוא מוצר בסיסי לכל דבר, בדיוק כמו המים הזורמים בברז שבביתכם. כך לפחות סבור ספי מרקל מכוכב-יאיר, שבחודש האחרון החל בהקמתה של התארגנות צרכנים חדשה, שמטרתה להשיג תעריפי זמן אוויר זולים יותר מאלו הקיימים. מרקל אינו תופש את המכשיר הסלולרי כמעין פינוק, סמל סטטוס או חפץ שאינו נחוץ. בעיניו מדובר במצרך יסוד, ולכן נדרש פיקוח על מחירו, בדיוק כמו שהממשלה מפקחת על לחם וחלב. ואם המפקח לא יבוא אל הצרכנים, הצרכנים יבואו אל מוחמד וידרשו הורדת מחירים מיידית. אם לא במוח – אז בכוח.

יריב נחשון: "היו גם כמה מיילים הזויים שעברו ברשת - האחד על כיבוי הטלפון כל יום ב-12:00 והפעלתו מחדש ב-12:05 כדי להפיל את הרשתות הסלולריות - מה שאני מתייחס אליו כבריונות לשמה. היו גם הצעות לשגע את המוקדים הטלפוניים, וגם זה מיותר"

בחודשים האחרונים נפתחה אל מול החברות הסלולריות בישראל מלחמה בכמה חזיתות. יש שמארגנים חרמות, אחרים מתכננים להתאגד ולדרוש מחירים נמוכים כמו אלה שמשלמים גורמים עסקיים שונים. החרם הסלולרי הגדול הראשון, שנערך בארבעה באפריל השנה, הניב תוצאות מרשימות: 25 אחוזים ממשתמשי הסלולר בישראל השתתפו בו. אחרי החרם בתאריך 4.4 הגיע אחד נוסף ב-5.5, וההמשך צפוי ב-6.6 וכן הלאה. גם אם הצרכן הישראלי ידוע כפאסיבי, קשה לומר עליו שהוא נטול רגשות נקם כלפי מי שראה בו עד כה לימון שאפשר לסחוט בלי סוף. דוגמה ליחס הציני של החברות כלפי לקוחותיהן ניתן לראות בפרשת הקישוריות: כששר התקשורת אהוד אולמרט הודיע כי בכוונתו להפחית את תעריפי הקישוריות בטלפונים הניידים (הסכומים שמשלמים המחייגים בעת התקשרות למפעיל סלולרי אחר, כגון בשיחה מסלקום לאורנג'), שכרו החברות הסלולריות את משרד יחסי הציבור 'ארד תקשורת' כדי להילחם בהחלטה. "חברות הסלולר חוששות מפיטורי מאות עובדים" - כך הכריזה כותרת הכתבה שפורסמה ב-Ynet באותה תקופה. פיטורים? בדיעבד מסתבר שהיה זה עורב שפרח במהירות שיא, ונועד בעיקר להפחדה. החברות פשוט העלו את מחירי השיחות, כרוצות לומר - אם תיקחו לנו מכאן, ניקח את זה משם. והצרכנים, במקום לקבל את ההנחה שאולמרט ביקש לסדר להם, המשיכו לשלם אותו דבר, פחות או יותר. ספי מרקל (45), איש פיתוח בחברת סטארט-אפ ולשעבר סמנכ"ל טכנולוגיה ב'מעריב' שעסק בין השאר בהקמת האתר nrg, הוא האיש אשר עומד מאחורי היוזמה העסקית הראשונה מול החברות. את הרעיון הוא מקדם דרך האתר http://www.tovmeod.com שהקים. "ב'מעריב' נחשפתי לכך שחברות גדולות משלמות פחות לכל דקת זמן אוויר - 30 אגורות, אפילו 15 אגורות לדקה", מספר מרקל. "החוזים בין הגופים המסחריים לבין החברות הסלולריות הם סודיים ביותר, ומובן שבאינטרנט או במאגרי מידע גדולים לא תמצא שום אזכור להם. אבל מפעילות הסלולר מרגישות מאוד חופשי לחתום על כל מיני חוזים שבהם הן כמעט מפסידות, כשלמעשה האיזון נוצר על חשבון הציבור הרחב". כלומר, הציבור מממן לדבריך את אותם חוזים מוזלים. "בהחלט. יש אנשים שבעבור דקת שיחה מפלאפון לסלקום, נניח, משלמים 1.20 ש"ח, ויש כאלה שזה עולה להם 15 אגורות. נכון, גם אני קיבלתי מכתבי שרשרת בנוסח 'בואו נעשה חרם', 'בואו נדליק את המכשיר', 'בואו נכבה את המכשיר', כל מיני התארגנויות ילדותיות כמעט. כל אלה ממחישים את התסכול של האנשים. החלטתי שאני לא הולך בדרך הזו, אלא בדרך עסקית פשוטה וקשוחה. כמו שמשרד הביטחון מנהל מו"מ עם שלוש החברות ועושה מכרזים, גם אנחנו נעשה מכרז כזה - מי יספק לנו, הצרכנים המאוגדים, דיל טוב. הצלחה עבורי תהיה אם אתקרב למחירים הזולים שמקבלים משרדי הממשלה. לא פחות מזה. אני לא רוצה לשלם 30 אגורות לדקה, אלא 15. אני לא רוצה לעשוק את חברות הסלולר, אלא להגיע למצב שבו הן נותנות לי מחיר הגיוני. לא ייתכן שהן מעלות כל הזמן את המחירים. למשל, שליחת SMS עלתה בעבר 6 אגורות, והיום כבר הגיעה ל-40. לא הייתי אומר שהממשלה צריכה לסבסד את השימוש בסלולרי, אבל באמת שאי אפשר בלי המוצר הזה, כמו שאי אפשר בלי מים".

ספי מרקל: "כמו שמשרד הביטחון מנהל מו"מ עם שלוש החברות ועושה מכרזים, גם אנחנו נעשה מכרז כזה - מי יספק לנו, הצרכנים המאוגדים, דיל טוב. הצלחה עבורי תהיה אם אתקרב למחירים הזולים שמקבלים משרדי הממשלה. לא פחות מזה. אני לא רוצה לשלם 30 אגורות לדקה, אלא 15"

היי, לא הגזמנו קצת? "אתה גם לא חייב, תיאורטית, שיהיה לך ברז מים בבית, נכון? אפשר ללכת לחצר ולמלא דלי. אבל היום יש לך ברז מים בבית, ומישהו מפקח על מחירי המים". ואם נעבור לפסים אישיים, מה לך ולזה? בדרך לכאן דמיינתי בחור צעיר, בן 30 מקסימום, בטח לא מנהל בכיר לשעבר ב'מעריב'. אתה לא נראה כמו אחד שחסר לו. "קודם כל, לכל אחד חסר. שנית, אני לא עושה את זה בגלל הכסף, אם כי אולי ארוויח מזה קצת. זה צריך להיות מצב של win-win. ההתארגנות הזו מאוד תוזיל את השיחות, והמצטרפים ישלמו חצי ממה שהם משלמים היום. לי ייצא אולי איזה שברירון אחוז מכל העסק הזה, ובכלל לא בטוח שאקח אחוזים על המחירים שאשיג. אולי רק אכסה עלויות". הפיצול מחליש לדברי מרקל, 600 גולשים הצטרפו כבר למיזם שלו, והוא החל במגעים לא רשמיים עם אחת החברות הסלולריות. בתוך חודש מהיום הוא מתכנן לפצוח בסדרת מו"מים עם כל ארבע החברות, כשהצפי הוא שבאותה עת כבר יהיו בכיסו כמה אלפי צרכנים שיסורו למרותו. כן, מה ששמעתם. יסורו למרותו. ההצטרפות מותנית בשני קריטריונים: חשבון הטלפון של המצטרף עולה על 1,500 ש"ח בשנה; בבוא יום הדין הוא יצטרף לחברה שעמה ייחתם חוזה, וכפועל יוצא מכך יהיה מוכן להחליף את מספר הטלפון שלו. מרקל מסביר: "לא יירשמו אצלי קווים שכמעט אינם פעילים, כי אני רוצה להיות פייר עם החברה הסלולרית שעמה נחתום. אם מישהו עושה שיחה פעם בשנה - לא מגיעה לו הנחה". ריאלי לצפות שכל הנרשמים יחליפו בבוא היום חברה ומספר? הרי יהיו בסוף לא מעט שיירתעו. "אני אשאל אותך שאלה: אם אתה משלם היום 60 אגורות לדקה ואני מציע לך דיל ב-25, לא תעבור? לא היית רוצה לעבור מ-600 ש"ח בחודש ל-250, בתמורה לשינוי המספר? " הבעיה העיקרית של מרקל היא קשיי הנגישות לאלה שאינם מחוברים לאינטרנט, וכרגע אינם יכולים להירשם. לכן הוא עובד על אופציה של הרשמה באמצעות SMS או במשלוח אישור בפקס. מרקל גם לוקח בחשבון את האופציה שהחברות כלל לא יסכימו לדבר איתו. "אני רוצה שיתייחסו אלי כמו שמתייחסים למשרד הביטחון", הוא זורק משאלה. "כמו שהן לא יגידו למשרד הביטחון שהן לא מעוניינות ליצור דיל, כך גם אני לא אמור לקבל תשובה כזו". מה דעתך על החרם הסלולרי שמתקיים אחת לחודש? "גם אני משתתף בו, אם כי אני מרגיש שזה לא מגרד את קצה הגיבנת של החברות. יעזור מאוד אם יפסיקו לדבר במשך חודש, אבל יום בודד הוא בעייתי, מה גם שכמעט ואי אפשר להפסיק לגמרי לדבר. יש לזה השלכות ביטחוניות, עסקיות, כלכליות וכן הלאה. בדיוק בגלל זה חייבים פיקוח של המדינה. יש לחברות אבן שואבת, והן מנצלות את הצורך שלך במכשיר הזה ברמה שאינך מודע לה. "לגבי התארגנויות האחרות - יומיים-שלושה אחרי שהאתר שלי עלה לרשת, יצא אתר מתחרה שמנסה לעשות בדיוק אותו דבר. מובן שזה מאוד רע לצרכנים. כי בסוף, אם יהיו 20 התארגנויות כאלה, יכולות להיות כפילויות של נרשמים, והאפקטיביות של הארגונים השונים תהיה קטנה בהרבה". מה שלדעת מרקל אמור לעורר את חמת הציבור היא העובדה שכל אחד כאן משלם מחיר אחר. הח"מ, למשל, משלם 58 אגורות לדקה, ואילו מרקל עצמו - 43 בלבד. "הם מבלבלים אותך באלף סוגי החוזים והמסלולים שיש להם. לא מעצבן אותך שאני משלם 43 אגורות ואתה כמעט 60?" אני מתקשה להכחיש. מצד שני, אני אומר לו, זהו שוק קפיטליסטי. אתה לא יכול לדרוש מהחברות שיתחשבו בטובת האזרח הפשוט. הרי לא מדובר במוסדות ללא כוונת רווח, ומי שלא רוצה – שלא ידבר. "ועדיין, אני שב ואומר שסלולרי הוא מצרך יסוד", מתעקש מרקל. "בנוסף למחירים שהן גובות, החברות טוענות שאם תיכנס חברה נוספת לשוק - הן יפסידו כסף. בפועל, יש להן מחזור של 15 מיליארד שקל, אולי קצת יותר. הן רחוקות מלהפסיד". חרם פעם בשבוע וזה עוד כלום, הוא אומר: איך שיחה קווית פשוטה לארה"ב, למשל, עולה הרבה פחות משיחה סלולרית כאן בארץ? "אפשר לעשות שיחה מהטלפון של בזק עד קליפורניה, והיא תעלה 25 אגורות לדקה. וזה פשוט? הרי צריך לעבור כמה לוויינים בדרך וכו'. ובסלולרי אני יכול להתקשר אליך כשאתה כאן לידי, וזה יעלה הרבה יותר. אפשר לחשוב איזו טכנולוגיית-על זו. מה קרה? למה זה יכול לעלות פי ארבעה? פשוט - כי אין תחרות". נניח שהסיפור הזה יצליח, מה יהיה היעד הבא שלך? "אנסה להשיג הנחות קבוצתיות נוספות בתחומים אחרים. למשל, חברות גדולות משלמות פחות ממך על הדלק, ידעת? עובדי התעשייה האווירית משלמים עשרה אחוזים פחות. גם אני רוצה לקבל הנחה כזו! אם אתה משלם בממוצע 1,000 ש"ח בחודש בעבור הדלק, זה יחסוך לך 100 ש"ח כל חודש". תיאורטית זה נשמע קל, אבל שנינו הרי יודעים שהצרכן הישראלי הוא אדיש. "אנשים, בעיקר יהודים, מבינים מאוד את הצד העסקי. תציע להם שתי הצעות - הם יידעו לבחור ולשקול. ההפגנות הן חשובות, אבל אנחנו חיים בתקופה שבה הפגנות לא מזיזות את הממשלה אפילו במילימטר. גם אם אנשים אוחזים ידיים על חצי מדינה, בקושי כותבים על זה שתי שורות בעיתון. זה לא מעניין אף אחד. בכלל, יגידו, מה אתה הולך להפגין נגד חברה פרטית? תעבור חברה. לכן יוזמה עסקית היא הפתרון. אני לא מכריז חרם, ואין לי שום דבר נגד החברות. אני פשוט בא כאיש עסקים ומנהל מו"מ. כשאתה מבצע קנייה קבוצתית, אתה יכול לקנות כל דבר יותר בזול". לא רק מרקל חשב על הרעיון, מסתבר. מכתב שרשרת ברוח זו הופץ בחודש האחרון, והוא מפנה דווקא אל המיני-אתר http://geocities.com/herem_herem_herem, אשר משתמש גם בנשק ההחרמה. האתר מציע להשבית את הסלולרי בכל יום שני בשבוע בחודש יוני, כלומר ארבע פעמים. הכל טוב ויפה, אולם בין משפט לוהט אחד למשנהו, ניתן למצוא באתר ניסוחים שלא ממש ישכנעו את החברות הסלולריות להתייחס ברצינות אל התוכן: "אני קורא לחברות הסלולר ולמשווקים לשלוח למייל שלי הצעות רציניות למחיר תחרותי", כותב מנהל האתר. "אינני כאן לשבת ולהתמקח! אנחנו כאן לשלם מחיר נמוך. בלי הצעות למסלולים! המחיר לכל הרשתות, בכל שעה ביום – אחיד וברור. כמה אגורות לכל דקת שיחה? אני מחכה להצעתכם. אלפי מחרימים מחכים". התנהגות של קרטל חברות הסלולר, יש לציין, נהנות מפריחת התחום בשנים האחרונות, במקביל לעליית המחירים בו. במילים אחרות, ביד אחת גורפות החברות עוד ועוד רווחים ממספרם הגדל של המשתמשים, וביד השנייה הן מעלות את המחירים באופן עקבי. אין אף יד שמלטפת, מתחשבת או כזו שנמצאת בתחרות רצינית מול הידיים האחרות באזור. לא קשה להבין את הזעם הצרכני. כך לדוגמה, הישראלים קראו באמצע ינואר האחרון על קיצוצים בשכרם של עובדי פלאפון; בסוף אפריל הם שמעו על העלאת מחירי ה-SMS באותה רשת ממש, בשיעור של עד 21 אחוזים; ובין לבין, בתחילת מארס, נודע על עליית רווחי פלאפון ב-2004, בשיעור של 760%. הכנסותיהן של פלאפון, סלקום ופרטנר יחד בשנת 2004 הסתכמו כאמור ביותר מ-15 מיליארד ש"ח. הרווח הנקי המצרפי של שלושתן עמד על 1.4 מיליארד, וזאת בזכותם של למעלה מ-6.5 מיליון מנויי הסלולר שיש בארץ – 95 אחוזים מאזרחי ישראל (לפי נתוני משרד התקשורת, נכון לאוגוסט 2004). בדומה למרקל, גם יריב נחשון (37), מראשי האתר האסרטיבי Nezeq.co.il ("אין לי תפקיד מוגדר בכוח, אני רעשן יותר"), אשר מפמפם את החרמות בתאריכים הכפולים (4.4 וכן הלאה), טוען שאין לו דבר נגד תקשורת סלולרית. הוא פשוט לא מתלהב כשרוכבים יותר מדי על גבו ומעמיסים עליו עוד ועוד קש. החרם באפריל הוכיח שרבע ממשתמשי הסלולר חושבים כמותו, אם כי זה שנערך ב-5.5 השיג הצלחה חלקית בלבד, אולי בשל יום הזיכרון לשואה ולגבורה שהתקיים באותו יום ממש, ואולי גם בגלל נפילת המרכזייה של אורנג', שלא אפשרה לבדוק כמה מהמשתמשים באמת בחרו להימנע משיחות באותו יום. ואולי, אולי זה רק בגלל ההתעלמות התקשורתית מהחרם. נחשון, תושב תל-אביב, עוסק במסחר באינטרנט. המעורבות האישית שלו בנושא מחירי השיחות החלה מאז הידיעה שאולמרט מתכנן להפחית את דמי הקישוריות. "חברות הסלולר שכרו לוביסטים במטרה להעביר את רוע הגזירה", הוא משחזר. "הן הסבירו שיצטרכו לפטר עובדים, להפסיד וכן הלאה, ואולמרט הסכים למתן את ההחלטה. לאחר מכן, תוך יום וחצי לאחר הורדת מחירי הקישוריות, הן העלו את מחירי השיחות. בטוקבקים באינטרנט המון גולשים קראו להחרים אותן ולערוך שביתה באחד במארס. קראתי את זה, וחשבתי שזה מספיק חשוב כדי להיכנס אל האתר שבבעלותי, 'נזק', שבעבר נלחם בבזק במטרה להוריד את מחירי החיוג לאינטרנט, וניצח. "התחלתי לתכנת את האתר, לעשות את הרעש, לפנות לעיתונאים. השביתה של אחד במארס היתה נחמדה, אבל חלשה. החלטתי שנשבות ביום הראשון של כל חודש. באיזשהו שלב ראיתי שמישהו הציע במייל להחרים את החברות ב-4.4. חשבתי 'יאללה, בוא נזרום עם מה שכבר כתבו במקום אחר', אז הזזתי את עצמנו לאותו תאריך, והחלטנו להמשיך ב-5.5 וב-6.6. באותו זמן לא שמנו לב לכך שה-5.5 יוצא ביום השואה וה-6.6 ביום ירושלים". מאחורי היוזמה, מודה נחשון, אין ממש משהו מסודר. "יש לנו גרפיקאי שעשה בהתנדבות את כל הבאנרים באתר, ובתמורה נתתי קישור לאתר שלו. הוא גם תרגם קצת חומר לרוסית והעביר אותו לאתרים רוסיים. יש לנו עו"ד שהסכים להגן ולייעץ בהתנדבות, על כל צרה שלא תבוא. צריך לזכור שאנחנו פועלים פה נגד גופי ענק עשירים במיוחד". גם כמה פוליטיקאים מביעים תמיכה ברעיון. נחשון: "אלה שתומכים ברצינות הם רומן ברונפמן, שהעוזר שלו בקשר טוב איתי, וראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, שהצהירה פומבית שהיא מצטרפת לשביתה. מעבר לזה, בשביתה הקודמת אולמרט ודליה איציק אמרו שהם תומכים, אבל לא יותר מזה. גם איתן כבל אמר שצריך לטפל בעניין ושאין תחרות בשוק. לדעתי הכל יתעורר לקראת השביתה הבאה, ביוני, כשהכנסת תשוב מהפגרה". עם כל הכבוד לשביתה, החברות הסלולריות לא מתייחסות אליה במיוחד כרגע. אתה חושב שיהיה ניתן באמצעות חקיקה לעצור את השתוללות המחירים, או שמא כל חוק כזה ניתן לעקיפה מהירה? "החברות מתנהגות כקרטל, ועל מצב כזה צריך לפקח, וכמובן גם על המחירים. כמו כן, הורדת מחירי הקישוריות בצורה דרסטית תגדיל עוד יותר את התחרות בין בזק למפעילים הסלולריים, והם מצדם לא ממש יוכלו להמשיך להעלות מחירים. אפשרות נוספת תהיה להוריד את מחירי השיחות, וזה מה שאני צופה שיקרה. המחירים משתוללים כשאין תחרות. תמיד אפשר להוריד חסמי כניסה לשוק, ואז אם למישהו יש חשק ויכולת, הוא יוכל לפתוח חברה סלולרית. אפשר גם להורות לחברות לחלוק תשתיות, כמו שעשו לבזק, וכך חסמי הכניסה לשוק יקטנו". החברות יכולות לספוג אחת הטענות המרכזיות שמעלות החברות הסלולריות בתגובה לתלונות על מחיריהן, היא "בחו"ל זה יקר יותר". מבדיקה שערכנו עולה כי הטענה נכונה בחלקה. בכמה מהמדינות המחיר זול במעט מהמקובל בישראל, ואילו ברבות אחרות הלקוח אף נאלץ לשלם דולר ויותר לדקת שיחה. בכל מקרה, ברוב המדינות שיטת הגבייה שונה לחלוטין מזו הנהוגה בארץ, ולכן ההשוואה אינה מניבה תוצאה חד-משמעית. בצרפת, למשל, תשלמו באחת החברות הסלולריות 29 יורו (כ-160 ש"ח) תמורת שעתיים שיחה ו-100 הודעות SMS. אם כל הודעת SMS עולה 35 אגורות, נמצא שמחירה של דקת אוויר צרפתי הוא כשקל אחד. בארה"ב המסלול הפופולרי ביותר עולה ארבעים דולרים לחודש, כשהלקוח מקבל 500-600 דקות שיחה לכל יעד בארה"ב. נמצא שדקת זמן אוויר עולה קצת יותר מ-30 אגורות, אך יש רק בעיה קטנה: את הנתון הזה צריך להכפיל פי שניים, שכן גם השיחות הנכנסות נכללות במניין הדקות. עם זאת, מקובל לתת ללקוחות צ'ופרים שונים: שיחות חינם בתוך בסופי שבוע, בלילות או בתוך הרשת. המכשירים עצמם נמכרים במחיר של בין 0 ל-150 דולר, עם התחייבות של שנה עד שנתיים. בנוסף לכך, מי שחורג מהדקות המוקצבות, ישלם מחיר גבוה בהרבה. "אז מה?", תוהה נחשון כשאני מציג בפניו את תמצית הנתונים, "אחוז החדירה של הסלולרי בישראל הוא מהגבוהים בעולם. השורה האחרונה היא שורת הרווח. הן מרוויחות המון! אני לא אומר שיותר מדי, אבל זה בהחלט המון. אין הצדקה להעלאת מחירים, כי במקרה הגרוע החברות היו מרוויחות קצת פחות ומשדרות אחריות. אך הן רוצות להגדיל את הרווח בשורה התחתונה בתשקיפים, ואנחנו אלה שבפועל מגדילים אותו". מהם לדעתך תעריפים הוגנים? "קודם כל, אנחנו רוצים תחרות. כשיש תחרות, אתה רואה שמתמודדים על כיסך. התעריף הקודם היה הגיוני, אבל יגרום לחברות ירידה של כעשרה אחוזים בהכנסות, בשל השינוי במחיר הקישוריות. בעצם אין דבר כזה תעריף הגיוני. צריך לבטל לגמרי את דמי הקישוריות ולתת לחברות להתמודד עם זה. בדיוק כמו שאין דמי קישוריות כשאתה מתקשר מסלולרי לבזק. החברות אינן קטנות ועדינות, והן יספגו נזק כזה ויישארו רווחיות להפליא". אתה רומז לא פעם באתר שלך לקיומו של קרטל סלולרי. יש לך ראיות לכך? "לא. אמרתי כמה פעמים בתקשורת שלא הייתי בפגישות ביניהן, אך אני רומז להתנהגות קרטליסטית. ובכלל, איפה הממונה על ההגבלים העסקיים, שיבדוק ויודיע האם היתה התנהגות כזאת? שיתעורר ויתחיל לעבוד! הרי תפקידו להגן עלי ועליך". כמו מרקל, גם נחשון אינו יוצא מגדרו לנוכח ההתארגנויות המקבילות. יש שתיים כאלה שהוא יודע עליהן; ניסיונותיו ליצור קשר ולתאם עמדות לא צלחו. "הלוואי שהם היו יוצרים קשר, כי זו לא מלחמה שלי אלא של כולנו. היו גם כמה מיילים הזויים שעברו ברשת - האחד על כיבוי הטלפון כל יום ב-12:00 והפעלתו מחדש ב-12:05 כדי להפיל את הרשתות הסלולריות - מה שאני מתייחס אליו כבריונות לשמה. היו גם הצעות לשגע את המוקדים הטלפוניים, וגם זה מיותר. דוא"ל אחר הכריז שהשיחות ב-6.5 יהיו חינם, וזה ממש הזוי. זה נראה כמו תרגיל של חברה סלולרית, כי למי עוד יש אינטרס לפרסם משהו כל כך טיפשי?" המחירים דווקא ירדו את הטענות שהועלו בכתבה זו העברנו בתמציתיות אל שלוש החברות הגדולות בשוק. רק בפלאפון בחרו להגיב על הדברים, סלקום ואורנג', ככל הנראה, סבורות כי התעלמות תפתור את הבעיה. מכל מקום, מחברת פלאפון נמסר כי "מדו"ח חברת מריל לינץ', שסוקרת את ענף הסלולר ברחבי העולם, עולה כי התעריפים בישראל נמוכים מאלו שבמדינות רבות. התעריף בגרמניה גבוה פי שלושה, באנגליה פי שניים ובצרפת פי 1.5. כמו כן, בישראל ירדו מחירי דקת שיחה במהלך השלוש השנים האחרונות בכ-25 אחוזים בממוצע. "ביחס להבדל בין תעריפי הלקוחות העסקיים לפרטיים, ההבדל נובע מהיקף השימוש השונה בין הלקוחות. לקוח עסקי מדבר בממוצע פי שניים ואף יותר מלקוח פרטי, וכמו כן רוכש מכשירים רבים בעסקה מרוכזת. גם בתחומים רבים אחרים נהנים הלקוחות העסקיים בעת רכישה כמותית גדולה מהנחות שאינן ניתנות ללקוחות בודדים". "הן צודקות", אומר יריב נחשון כשאני מפנה את תשומת לבו להתעלמותן של החברות הסלולריות מהחרמות ומהאיומים. "מה יש להן לומר? כל מה שיגידו לא יועיל להן. ולמה להן להוריד מחירים? הרי הן בבורסה, ורק עלייה במחזור וההכנסות משרתת אותן ואת בעלי מניותיהן. אבל עם רווח של כמיליארד וחצי שקל בשנה שעברה, לא אהיה מודאג אם הן ירוויחו קצת פחות ממיליארד". לכתבה באתר 'מקור ראשון'